אנדרטה לזכר הנופלים

"ומצבות זיכרון מונחות בכל כמו משקלות כדי שתולדות הארץ לא יעופו ברוח כמו ניירות" (י. עמיחי, " ארץ מסוכנת", מתוך "כי מאדם אתה ואל אדם תשוב", תשמ"ה)

 

ברחבי מדינת ישראל פזורות מאות אנדרטאות, שהן ציוני דרך בנופי הזיכרון הלאומי שלנו.  בכל שנה ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל אנו מעלים את זכרם של מי שנפלו מאז ימי ראשית הציונות בקרב על הקמת מדינת ישראל ובהגנה עליה.  כך ננהג גם השנה בחגיגות היובל.

האנדרטאות הן מצבות לזכר הנופלים.  עיצובן מגוון: חלקן עשויות מאבני הארץ ועליהן חרוטים שמות החללים,  חלקן עשויות כפסל המביע רעיון ויש שנמצא רק לוח המוצב בגינות המרכזיות ועליו מופיעים שמות הנופלים.  כמעט אין נקודת יישוב במדינת ישראל שאין בה אתר הנצחה לזכר הנופלים בקרבות להקמת המדינה ובהגנה עליה.

הדת היהודית אינה מעודדת הצבת פסלים. כבר בעשרת הדיברות נאמר "לא תעשה לך פסל וכל תמונה" . ולכן דמויות מלאכים,  הנפוצות בבתי קברות נוצריים,  אינן ממאפייניו של בית הקברות היהודי.  גם אנדרטאות לא היו ליהודים,  משום שלא היו אומה עצמאית.  התרבות היהודית שממנה צמחה התרבות הישראלית היא תרבות היונקת מהספר ומהמילה הכתובה.

 

כשהחלה פעולת הנצחה מסודרת במדינת ישראל באמצעות מועצה ציבורית,  אמר בן גוריון בעת פרסום דברים שאמרו הלוחמים,  כי "זכר הגיבורים יישמר וייחקק לא ביער עצים ולא במצבות אבנים אלא ברחשי הערצה וגאון שיחיו בלב העם היהודי בדורנו ועד סוף כל הדורות". עמדתו שיקפה את התנגדותה של המסורת היהודית לפסלים ולפולחן סביבם.  עם זאת יש ביהדות הבחנה ברורה בין איסור לעשות פסל ותמונה לצורך עבודה זרה לבין יצירת אמנות שנועדה לנוי או להידור במצווה.

ספרי ה"יזכור" הם מפעל הנצחה של מדינת ישראל לזכר כל חלליה בקרבות מימי המאבק על המדינה שבדרך ועד ימינו אלה.  בספר "גווילי אש", שאף הוא מפעל הנצחה של מדינת ישראל, קובצו מבחר קטעי ספרות ושירה של הנופלים במלחמת השחרור. כבר עם שוך ימי הקרבות של מלחמת השחרור החלו להתארגן יוזמות פרטיות להוצאת חוברות אישיות על הנופלים. יצאו לאור גם ספרים שעסקו בדמות אחת,  כמו "חברים מספרים על ג'ימי" - אוסף מכתבים של יצחק (ג'ימי) שמי , וכן דברים שנאמרו על ידי חבריו . כמו כן יצאו חוברות הנצחה וספרים רבים מעזבונם של הנופלים. יש להתייחס אל החוברות והספרים כאל אנדרטה רוחנית המסמלת את המרכיבים התרבותיים בדפוסי ההנצחה של מדינת ישראל.

 

סיפורה של האנדרטה שתכנן האדריכל צבי לישר:
האנדרטה הוקמה  לזכר בני גבעת-שמואל שנפלו במערכות ישראל בשנת 1993.
הרעיון של האנדרטה, שלשלת שנותקה, כסמל לניתוק שלשלת החיים, של הנופלים, החוליות במידות אורך, 4 מ' ורוחב 2 מ', עשויות בטון מחופה בלוחות אבן ירושלמית.

 

ראש העיר דאז יעקב ויסמונסקי ז"ל  שקיבל תרומה מהעיר התאומה שטדה שבגרמניה להצבת אנדרטה חדשה לזכר הנופלים במערכות ישראל  בשדרות הגיבורים, בגבעת-שמואל פנה אל האדריכל צבי לישר, תושב המקום, שיתכנן אנדרטה ייחודית ומקורית.  

האדריכל צבי לישר תכנן את מיקומה של האנדרטה כחלק מן המרחב העירוני, והחליט להציב אותה ברחבת השדרה , כך שתראה מכל זווית ולא כקיר.
שמות הנופלים חרוטים על שני רכיבים אנכיים שיוצאים מתוך קטעי אחת החוליות בשלשת שנותקה.
בראש אחד מהם בוקעת אבוקה המודלקת בערב יום הזיכרון.